ביטחון עצמי מול הערכה עצמית: ההבדל שקובע איך מטפלים

מישהו עומד בישיבת עבודה, מציג את הרעיון שלו בקול ברור, עונה לשאלות בלי להיסחף, ואפילו מקבל מחמאה על זה בסוף. ובכל זאת, באותו ערב, הוא שוכב במיטה וחוזר במחשבה על כל משפט שאמר, מחפש איפה נכשל, ומרגיש שמישהו בעוד רגע יגלה שהוא בעצם לא ממש יודע מה הוא עושה. מבחוץ זה נראה כמו ביטחון עצמי. מבפנים זה מרגיש כמו משהו אחר לגמרי.

כשמצליחים להיראות בטוחים, אבל לא מרגישים ככה

זה אחד המצבים הנפוצים ביותר שמגיעים איתם לטיפול: אדם שמתפקד היטב חברתית ומקצועית, יודע לדבר, לפעמים אפילו נתפס כמישהו בטוח בעצמו, ועדיין נושא בפנים תחושה מתמשכת של אי-שווי, של 'לא מספיק', שלא נעלמת גם כשהמציאות מוכיחה אחרת. הפער הזה בין איך שנראים כלפי חוץ לבין איך שמרגישים בפנים הוא לא סתירה, הוא בדיוק המקום שבו מתחיל הבלבול בין שני מושגים שמתייחסים אליהם בטעות כאילו הם אותו דבר.

אנשים רבים שמגיעים לטיפול כבר ניסו לעבוד על 'הביטחון העצמי' שלהם, קורסי דיבור מול קהל, תרגול אסרטיביות, טכניקות של חשיבה חיובית, ולפעמים גם טיפול פסיכולוגי או CBT ממוקד. חלק מהכלים האלה עוזרים, ולפעמים אף משפרים משמעותית את התפקוד היומיומי. אבל יש קבוצה לא קטנה של אנשים שמסיימים את התהליך הזה עם יכולת תפקודית טובה יותר, ועדיין עם אותה תחושה פנימית ישנה שלא זזה ממקומה.

ביטחון עצמי והערכה עצמית: שני דברים שונים, לא מדרגות של אותה סקאלה

ביטחון עצמי, במובן המעשי ביותר שלו, קשור להתנהלות מול העולם: היכולת לדבר בישיבה, לבקש העלאה, לפתוח שיחה עם אדם זר, לעמוד על דעה מול התנגדות. זה נוגע לאופן שבו אדם מתפקד ומציג את עצמו בסיטואציות נתונות. ביטחון עצמי נוגע לאופן בו אנשים מציגים עצמם כלפי אחרים והערכה עצמית נוגע לאופן בו הם תופסים את עצמם ומרגישים כלפי עצמם. במילים אחרות, אפשר להיות בטוח מאוד בסיטואציה ספציפית, ועדיין לשאת פנימה תחושת ערך נמוכה שלא קשורה כלל למה שקורה בחוץ.

הערכה עצמית היא רובד עמוק ויציב יותר: איך אדם מעריך את עצמו כאדם, בלי קשר להצלחה או כישלון נקודתיים. אדם עם הערכה עצמית לא זקוק לתארים שונים כדי להצדיק את קיומו בעולם, אלא רואה זאת כזכות בסיסית, וההערכה העצמית התקינה נוטעת בו תחושת יציבות וערך. זו הסיבה שאדם יכול להצליח שוב ושוב, לקבל אישורים והצלחות, ועדיין לא 'לקלוט' אותם פנימה, כי ההצלחות פועלות ברמת הביטחון העצמי, בעוד שהערכה העצמית נשארת לא נוגעת.

• ביטחון עצמי, קשור להתנהגות ולתחושה בסיטואציה נתונה (מצגת, שיחה, פגישה)
• הערכה עצמית, קשורה לתחושת ערך יציבה, שלא תלויה בהצלחה או כישלון ספציפיים
• אפשר לתפקד בביטחון גבוה כלפי חוץ, ועדיין לשאת הערכה עצמית נמוכה
• אפשר גם לפחד מהצגה או ממצב חברתי, ובכל זאת לשאת תחושת ערך פנימית סבירה
• טיפול שמכוון רק לביטחון (כלים, תרגול, חשיפה) לא בהכרח נוגע בהערכה העצמית

למה כלים לביטחון עצמי לא תמיד מספיקים

רוב הגישות המוכרות, תרגול חשיפה חברתית, אימון אסרטיביות, טכניקות של חשיבה חיובית, ואף חלק מהעבודה הקוגניטיבית, נוטות להתמקד ברובד ההתנהגותי והחשיבתי: איך להתנהג אחרת, איך לחשוב אחרת על המצב. זו עבודה חשובה, והיא בהחלט יכולה לשפר תפקוד. הבעיה מתחילה כשמנסים להשתמש באותם כלים כדי לפתור קושי שמקורו עמוק יותר, בתחושת ערך שנוצרה שנים קודם לכן, ולא בהעדר מיומנות.

כשמישהו מתאמן להיות אסרטיבי יותר או לדבר מול קהל, הוא לומד להתמודד טוב יותר עם המצב הנקודתי. אבל אם השורש הוא תחושה עמוקה של 'אני לא ראוי', ההתמודדות הטובה יותר עם המצב לא בהכרח משנה את התחושה הבסיסית הזו, היא רק מסתירה אותה טוב יותר, לפעמים אפילו מהאדם עצמו. זו הסיבה שאנשים רבים מדווחים שהם 'עשו את כל מה שהיו צריכים לעשות' ועדיין לא מרגישים שינוי אמיתי בפנים.

הסתכלות אחרת על הקושי: לא חוסר, אלא סיפור ישן שממשיך לפעול

כשמסתכלים על תחושת ערך נמוכה לא כעל 'תכונה' או 'חוסר' שצריך להשלים, אלא כעל תוצאה של גורמים שהתחילו במקום מסוים, נוספו לאורך הדרך והמשיכו להתקיים גם היום, הבעיה נראית אחרת לגמרי. השאלה מפסיקה להיות 'איך אני משכנע את עצמי שאני שווה' ונהיית 'מה בדיוק יצר את התחושה הזו, ומה ממשיך להזין אותה עכשיו'.

כשיודעים לזהות במדויק את הגורמים הספציפיים, לא באופן כללי אלא במקרה הפרטני של האדם, נפתחת אפשרות לעבוד ישירות על השורש, ולא רק על הביטוי החיצוני שלו. זו נקודת המפתח: קושי שנמשך שנים, על אף טיפולים וכלים שנוסו, לרוב מצביע על כך שהעבודה נגעה בתסמין ולא במקור.

שינוי עמוק דורש עבודה על שלושה רבדים במקביל

מהניסיון המצטבר עולה תמונה עקבית: כדי שהשינוי יהיה יציב ולא רק זמני, הוא צריך לקרות בו-זמנית בשלושה מקומות שונים, לא באחד בלבד.

ברובד החשיבה, מדובר בזיהוי האמונות הבסיסיות שהאדם נושא על עצמו, ולא רק המחשבות המודעות שעולות ברגע הקושי. ברובד הרגש, מדובר בעיבוד ממשי של החוויות שיצרו את התחושה מלכתחילה, כך שהן מפסיקות לשלוט מהצללים. ברובד הכלים, מדובר ביכולות מעשיות שמאפשרות להתנהל אחרת בעולם ברגע האמת: בפגישה, בשיחה, במצב חברתי מאתגר. עבודה על רובד אחד בלבד, גם אם היא יסודית, נוטה להשאיר את שני האחרים בדיוק במקום שבו היו.

שיטת ״פסיכולוגיה של ביטחון עצמי״: הסתכלות משולבת על הקושי

אורן צוריאנו עוסק ומעמיק בתחום הביטחון וההערכה העצמית למעלה משלושים וחמש שנה, ומתוכן קרוב לעשרים שנות עבודה טיפולית ישירה עם מטופלים. הוא בעל תואר B.A. בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ולמד לאורך השנים מגוון שיטות טיפול, חלקן ישירות אצל מפתחי השיטות עצמם. מתוך שילוב הידע הזה עם כלים מקוריים שפיתח בעבודה פרטנית עם מטופלים רבים, גיבש את שיטת ״פסיכולוגיה של ביטחון עצמי״.

הבידול המרכזי של הגישה הוא בדיוק הנקודה שתוארה למעלה: לא להסתפק בעבודה על רובד אחד, לא רק חשיבה, לא רק רגש, ולא רק כלים, אלא לשלב את שלושתם יחד, תוך זיהוי מדויק של הגורמים שיצרו את הקושי אצל האדם הספציפי, אלה שנוספו לאורך חייו, ואלה שממשיכים לשמר אותו כיום. שילוב כזה, לפי הניסיון שנצבר, מאפשר תהליך יעיל יותר משמעותית מטיפול שממשיך זמן רב מבלי לגעת בשורש.

הטיפול ניתן בקליניקות בתל אביב ובצורן, וכן באופן אונליין, בטלפון או בזום, לכל מי שמעדיף גמישות או נמצא מחוץ לאזור המרכז והשרון. אנשים שמגיעים לרוב כבר ניסו טיפול פסיכולוגי, CBT, NLP, אימון אישי או עבודה על חשיבה חיובית, ומרגישים שמשהו בסיסי עדיין לא נפתר, וזו בדיוק נקודת ההתחלה הטבעית לשיטה הזו.